אומנות חיתוך העץ הומצאה בסין במחצית השנייה של האלף הראשון לספירה. בטכניקה זאת, משטחי העץ מגולפים באמצעות כלים חדים דמויי מפסלת, כשמטרת האמן היא לגרוע מפני השטח את החלקים שלא ייצבעו ולהשאיר בגובה פני השטח את החלקים שיודפסו.
השימוש בטכניקה: כשמשטח העץ המגולף מוכן, האמן מורח אותו בצבע/דיו ומצמיד את פני המשטח לנייר. הלחץ שמופעל על הנייר מצידו האחורי, באמצעות כלי מעוגל, גורם להעתקת הצבע ממשטח העץ אל הנייר.
באמצעות שימוש בגלופות שונות וחיבורן למסגרת אחידה שיוצרת נקודת התאמה אחידה לכל ההדפסים ולכל משטחי הצבע (מושג זה נקרא בטכניקת הדפוס "מרקה"), יכול האמן לשלוט בתהליך הכנת ההדפס ולהוסיף צבעים שונים. ישנה אפשרות גם למריחת הגלופה בצבעים שונים ועל-ידי כך להשיג תוצאה רב-גונית בפחות גלופות.
השימוש בטכניקה של הדפס באמצעות חיתוכי עץ פחות נפוץ כיום. החליפו אותה טכניקות אחרות של יצירת הדפסים, החל מהדפסים ליטוגרפיים "אמיתיים" באמצעות גלופות אבן וכלה בהדפסי רשת.
