"גם בזיכרונותיי הרחוקים חוזר אליי קסם הצבעים שבתמונות. בגיל שתים עשרה הרצון לתת ביטוי לתשוקה זו קיבל צורה חדשה והתחלתי לצייר.
אבי שראה את העניין החדש שלי מצא לי מורה, רנצו לואיזאדא, שבחלוף השנים הפך לחבר יותר ויותר יקר.
אבל רנצו היה לא רק מורה במובן הרגיל של המילה, משום שתוך כדי התהליך שבו הוא פותח בפניי ומאיר לי את סודות המקצוע, הוא הצליח גם לפקוח את עיניי ולימד אותי להתבונן ביצירה האומנותית באור חדש. את הדרך בה אני רואה את תהליך יצירת הציור אני חב לרנצו.
עם חלוף השנים העניין בציור לא עזב אותי והתחלתי למצוא גם דרכים חדשות. אולם לרנצו אני חייב את היסודות לחיי, שהוקדשו כמעט במלואם לתרבות והיצירה בעולם האומנות.
לואיזאדא היה אם כך מורה גדול בנוסף להיותו צייר מוכשר מאד. כך אני זוכר אותו וחש אותו חי הן במחשבה הביקורתית והאוהדת כאחד. "
